אופק נסיעות ותיירות בע"מ נ' בן ציון ואח'

פסק דין

תיק זה התנהל בפניי והוגשו בו סיכומים.

אעיר ואומר כבר מלכתחילה כי אין בדעתי להתייחס לכל הטענות אשר אינן מן העניין, אלא אך ורק לסוגיה המשפטית העומדת בפניי האם זכאית אופק נסיעות ותיירות בע"מ לתשלום מהנתבעים, ואם כן, באיזה סכום מדובר.

ראשית דבר, ולהסיר מכשול, ברור כי מהנתונים אשר בפניי הגב' רבקה ניצן לא היתה צד להליכים ולא היתה לה כל מעורבות בתיק זה ולפיכך – התביעה כנגדה נדחית כבר בשלב זה.

המחלוקת שנפלה בין הצדדים הינה מחלוקת בתחום דיני החוזים, האם השתכלל חוזה הרכישה ואם לאו.

סבורני כי מהחומר אשר עלה בפניי, כי לא הוכחה גמירות דעת ומסויימות באופן המוחלט על פי דרישת דיני החוזים, כדי לומר שנרקמה עסקה בין התובעת אופק נסיעות ובין הנתבע מר בן ציון ניצן. התרשמתי כי מר בן ציון ניצן אכן פנה לתובעת באמצעות נציגיה וביקש לברר את אפשרות הטיסה באמצעות חברת בריטיש אירוויז. נוטה אני לקבל רישום זה של ההזמנה הינו בקשה לקבלת הצעה וכל עוד לא כורטס הכרטיס אזי ההזמנה לא שוקללה לידי עסקה.

אין בידיי כל אסמכתא כי במקרה דנן, אם בוצע כרטוס, בוצע הוא ברשות של הנתבע.

נראה לי כי אם בוצע, הרי אין לי לסבור כי הדברים היו חשובים לדעת הנציג על מנת לשמור מקום לצורך הטיסה, אך בוודאי לא מטעמים אשר יש בהם כדי להיטיב את מצבו של הנתבע.

בסיטואציה מעין זו וכפי שבאה לידיי ניתן היה להקטין את הנזק גם אם נעשה, הן בהצעה אשר באה מטעם בריטיש אירוויז לשמור את הכרטיס פרק זמן ארוך באמצעות תשלום פיצוי בסך 70-100$ או לחילופין, בביטול תשלום חלקי כפי שנוהגות חברות התעופה במקרים מעין אלה.

לא זה ולא זה, נעשו.

אומר כי גם הטענה בדבר תשלום לחברה, אותו אני מקבל באופן כללי, אך נעדר קונקרטיות באשר לכרטיס הספציפי, והחשבונית אשר הוצגה בפניי, הינה חשבונית אשר אינה תואמת את הסכום הנתבע.

דילמה בעיניי אם יש בכך משום הרמת נטל ההוכחה בדבר התשלום. מה דין של מקרה של אי התייצבות, האם חברת התעופה אינה משיבה סכומים או מתחשבנת עם הסוכן הכל בהתאם לעניין.

כאשר אני בוחן את כל העובדות אשר הוצגו בפניי, אין לי אלא לומר כי לא נכרת חוזה רכישה בין הצדדים. לכל היותר התנהל מו"מ או בקשה להזמנה להציע הצעה לרכישה, וכל אלא לא השתכללו לידי חוזה רכישה מחייב.

בטרם אסיים, ברצוני להפנות לסעיף 14 ג' הנושא את כותרת "עסקת מכר" על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 ובמיוחד לסעיפים 14 ג', (א,ב,ג,ד) ובמיוחד לסעיף ד-2 שכן הייתי מצפה כי יוכח בפניי שביטול העסקה לא נעשה במסגרת 7 הימים שהינם ימי המנוחה כדרשת הסעיף. משלא הוצגה אסמכתא לכך, אלא הטענה כי כלל לא בוצעה הזמנה או אם אלך לקראת התובעת ואומר כי בוצעה הזמנה ונכרת הסכם, מדוע אין בידיי את הודעת הביטול שיהיה בה כדי להפר את הוראת סעיף 14 ג' (א,ב,ג,ד) לחוק.

אומר כי בסוף הדיון הצעתי הצעה, שיהיה בה כדי שהפרשה תסתיים בדרך נעימה וטובה, ולצערי לא זכיתי לכל תגובה, ומשאלה פני הדברים, אזי, נאלצתי ליתן פסק דין זה על פי החומר אשר הונח בפניי.

בנסיבות אלה, אני סבור כי דין התביעה להידחות.

במקרה דנן, לא אעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: